אני אתך לא מדברת

"אני אתך לא מדברת", היא רשפה את מילותיה בכעס. הוא השפיל מבט ובחיוך מבויש ענה לה: "אבל למה? אני אוהב אותך, את יודעת שאני מת עלייך".
אם לא הייתי נוכחת במקום, הייתי בטוחה שנקלעתי למריבת אוהבים. אז זהו שלא.
ע' דיברה בשצף קצף ואמרה לא': "זו לא פעם ראשונה, נכון? כבר דיברתי איתך על זה המון פעמים. נכון? כמה פעמים?" היא פנתה אליו בכעס והוא ממלמל בשקט: "מליון פעם. את צודקת אבל"….
הסתכלתי על השניים. כמה אפשר היה ללמוד משפת הגוף שלהם. היא, נערה גדולה, מוחצנת, בעלת ביטחון עצמי ולוקחת את כל המקום במרחב. הוא, שקט, חסר ביטחון וחסר כלים חברתיים.

לרגע, נדמה היה שמדובר בעימות לא שיוויוני של חזק מול חלש וכבר הייתי קרובה להתערב ולברר מאיפה כל הכעסים אבל ע' הקדימה אותי ורשפה: "רוצה לספר להם למה אני כועסת? נראה מה הם יגידו" והוא הנהן בהסכמה. אז "שתדעו לכם", היא רשפה בזעם: "בבית הספר הוא לא אומר לי שלום. רק פה ב"הפוך". הוא מתבייש להראות שהוא חבר שלי כי אני לא מקובלת. פה, הוא חבר טוב ומתייחס אליי ואומר לי שהוא אוהב אותי. בבי"ס הוא לא רואה אותי ממטר. ניסיתי להגיד לו שלום גם כשהוא לבד לא ליד חברים שלו וגם אז הוא בקושי הנהן. או שאתה חבר שלי ואז מתייחס אליי באותו אופן בכל מקום או שלא. אתה לא יכול לבחור מתי נוח לך להיות חבר שלי".

בשלב זה כבר הייתי המומה. איזו רגישות של הנערה. מצד אחד, להבין את הקושי שלו מבחינה חברתית להיראות בחברתה ולכן לפנות אליו כשהוא לבד יחד עם זאת לדרוש ממנו יחס הוגן ועקבי. נשמע לכם אופייני, רגיל למרות שזה אכזרי?

אז זהו שזו לא הפואנטה. אותו ילד, ממש אבל ממש לא מקובל חברתית. בכל מקרה וללא קשר ליחסיו עם ע' אין לו חברים. אז איך זה שדווקא הוא מתבייש להראות את קרבתו אל ע' ופוחד מתגובת אותם אלו, שהוקיעו אותו מקרבם בכל מקרה? ואיך זה שהוא מתעלם ממנה גם כשהוא לא ליד בני נוער אחרים? הגיוני? ממש לא. עצוב? מאוד.

הסיפור הזה ליווה אותי ימים רבים. אני עדיין תוהה מה הדרך הנכונה ללמד את ילדינו להתמודד עם ניכור ונידוי חברתי בחברת השווים להם והאם גם אנחנו כבוגרים, משלמים מידי יום מחירים חברתיים כבדים כדי להרגיש שייכות לקבוצה. שמלכתחילה אינה מעוניינת בחברתנו…. 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *